כן, הרבה אנשים חושפים את הספק שלהם לגבי ההבטחה הזו שאני נותנת.                                
אז החלטתי לתת לכם גם הוכחה (כאן למטה בהמשך הפוסט)
וגם "חתיכה" של ידע מתוך קורס גרפולוגיה פסיכולוגית
שמהווה למעשה "מולטי" קורס גרפולוגיה, פסיכולוגיה, ייעוץ זוגי והכוונה מקצועית לכל החיים ..

בקורס אני מלמדת בין השאר את שיטת התקשורת המקרבת לאמפתיה והקשבה זוגית,
שאפשר ליישם את עקרונותיה דרך אבחון גרפולוגי של כישורי השיח של כל אחד מבני הזוג.

כשמבינים את החוזקות והמגבלות התקשורתיות של כל אחד מהשניים
בעזרת האבחון, ניתן ללמד ולחזק את מה שחסר ולהעצים את מה שיש.
למעשה בוחנים את מידת היכולת כל אחד מבן הזוג ליישם כל מרכיב מתוך 4 מרכיבי השיטה.

זה נעשה בצורה הבאה:
(כן, זה קצת "מבוים" בהתחלה, אבל קצת אחכ זה פשוט עובד פנטסטי מעצמו. אל תתיאשו!)

ע"פ שיטת התקשורת המקרבת ישנם 4 שלבים שאם מיישמים אותם נכון,
הריבים הופכים אוטומטית לשיחה אמפתית וקשובה גם מצד מי שמגלה התנגדות לשיחה..

4 השלבים מתבצעים בשני חלקים:

חלק א'- מתחילים בביטוי עצמי שלנו (או של בן הזוג) דרך המרכיבים הבאים:

1-   התבוננות וניתוח של "מה קורה עכשיו"
      תוך כדי נטרול הדחף של השיפוט או הרגשות ובעזרת היגיון קר בלבד

      לדוגמה: "עכשיו בן זוגי צועק עלי ומסתגר בחדרו"

2-   זיהוי הרגש שמתעורר בעקבות ההתנהגות

      לדוגמה: "אני מרגישה פגועה ומפוחדת"

3-   ביטוי צורך רגשי שלי שלא מקבל מענה דרך התנהגותו של בן זוגי.

דוגמה: " כשאתה מסתגר אני מרגישה מפוחדת ובודדה
             כי חסרה לי תחושת השיתוף והיחד אתך."

4-   הבקשה

דוגמה: "האם אתה מוכן לשבת איתי ולראות יחד מה אפשר לעשות"?

חלק ב'-  מבצעים הקשבה לצד השני בדיוק ע"פ אותם 4 השלבים.

(חשוב לציין שאפשר גם להתחיל גם מבן הזוג השני, לפי צורכי המצב)

1- הצד השני מנתח "מה קרה פה עכשיו"

2- מבטא את הרגש שמתעורר בו כתוצאה מכך

3- מבטא את הצורך האמיתי שלו שלא קיבל מענה

4- מבקש את הבקשה שלו.

כל השלבים האלה נועדו לצורך תרגול רב ו"הגמשה" של התהליך.
הוראות אלו ניתנו בעיקר כדי ליצור מודעות לקיומם של מרכיבים אלה בתקשורת הזוגית
ולא לצורך פעולה רובוטית או מלאכותית…
לפעמים מתחילים כך עד שזה נהיה טבעי וזורם יותר.

לעניינינו, מבחינה גרפולוגית אנחנו בוחנים בכתב את היכולות והמגבלות
של כל אחד מבין השניים ליישם את 4 מרכיבי השיטה שתיארתי למעלה ובודקים:

1-   עד כמה אנחנו מסוגלים לנתק עצמנו מהרגשות העזים
      ולבצע את שלב1- (התבוננות וזיהוי ללא שיפוט של הסיטואציה)

(לא כל אחד יכול, זו יכולת שקיימת או שפחות.. וניתן לזהות אותה בכתב שלנו!)     

2-   מה מידת יכולת זיהוי הרגש שמתעורר וביטויו באופן רגשי?.
      (גם זו תכונה שצריך לבדוק אם היא קיימת או לא ממש)

3-   מידת היכולת לבטא את הצורך האמיתי שלנו בכנות רבה וללא בושה.
      (מי משנינו מסוגל ולמי זה קשה יותר? הכתב יגלה..)

4-   היכולת לבקש דרך התחשבות וללא פחד את הבקשה שלנו מהשני.
      אסרטיביות בשילוב של כנות והתחשבות– (גם מידה זו משתקפת בכתב שלנו.)

כעת מה שנשאר הוא לתרגל ולהביא למודעות את המרכיבים הקשים עבורנו ליישום
ואת אלה שקלים ליישום רצוי להעצים ולשכלל, כמו גם ללמד אחד את השני.
התרגול משנה לחלוטין את הויכוחים והופך אותם לשיחה מקרבת וקשובה באופן אוטומטי.

כך אנחנו לומדים "למזג" את החוזקות של שני בני הזוג לכדי יחידה זוגית מתקשרת
בצורה המתקדמת ביותר שפורצת את ההתנגדות ו
יוצרת הקשבה מתוך מניע של אמפתיה והכלה הדדית.

(מה צריך יותר)?

אני יודעת, זה נשמע מסורבל בהתחלה, צריך לתרגל וללמוד עוד הרבה
(זה רק על קצה המזלג),
אבל מי שלומד את השיטה הזו עושה מהפך אמיתי בבית!

הנה מה שכתבה לי סיגל א. היקרה בעקבות הניתוח הגרפולוגי ולמידת השיטה:    

 

 

 

 

 

 

אני מזמינה אתכם לשאול כל העולה על רוחכם
(ולשתף גם אחרים במידע הזה שעשוי לסייע רבות לרבים..).

יש מצב שתנסו ליישם? אם לא בטוחים איך לעשות זאת,
הגיבו כאן ואשמח לענות ולהדריך ברצון ובאהבה.

 

                                

 

(המשך לפוסט קודם- ) "יש לו מישהי"- מהם הגורמים למשבר של בגידה

אנשים שונים מתמודדים עם המשבר בצורות שונות.
לרוב, ניתן להשקיע מאמץ בבניית אמון מחדש,
צריך רק, כמו שנאמר בפוסט הקודם, הרבה אומץ, ראש פתוח ורצון טוב..

זכרו שבד"כ המשבר נגרם כתוצאה מכך שאחד מבני הזוג,
מרגיש שדימויו העצמי נשחק מסיבות שונות, ושהוא מוכרח לחדש
את תחושת החשוב ואהוב שאבדה לו עם הזמן.

וודאי תשאלו איך יתכן שהצד הפוגע מרגיש לא אהוב,
אם הוא הפוגע ואנחנו הנפגעים?

אז זהו, שכאן מתחיל השיעור החשוב והקשה בדרך להבנה והכלה של מה שקרה.
אנחנו חייבים להבין שכדי להחזיר אמון בבן הזוג,
צריך לפתוח את הראש ולחשוב רחב יותר:
אין כאן מלחמה בין רעים לטובים.
גם כשאנחנו נפגעים, אין זה אומר שהצד השני בגד כדי להתעלל בנו ובהמשך,
לשעוט על הסוס בסערה לעבר האופק באושר ועושר.

הבגידה התחילה מחוסר! לא מאושר גדול..
ולרוב, גם לא מצורך להשפיל ולפגוע בנו.
אלא מצורך למלא משהו שחסר בחייו לעיתים ללא קשר להתנהגות שלנו.
אלה חוסרים שהתעצמו עם הזמן, שהתקשורת הזוגית פיספסה.

והתקשורת מפספסת לא באשמתנו, אלא בגלל ששנינו "נרדמנו בשמירה"
על אכפתיות הדדית והגנה בפני אויבים, כמו חוסר בביטוי של אהבה או השקעה אחד בשני.

לפעמים דווקא כשאנחנו חלשים וכנועים, אנחנו מעצימים שלא במודע את ההזנחה,
שמנציחה את מעגל הבדידות בתוך הקשר,
 ומשם, הדרך לחיפוש פתרונות אחרים היא קצרה מאוד.

לכן כדי להחזיר אמון, צריך להיפרד מהצורך להתמקד בהאשמות
 ולבדוק ממקום נעלה וגבוה יותר מה קרה כאן..

המקום שאליו נתעלה הוא החלטה להבין ולשמוע מה קרה ולמה,
כשהבחירה הסופית מה עלינו לעשות, תהיה לפי מה שבאמת רצוי לנו בהמשך.

אם נקשיב לקולות המכווצים של חברינו או משפחתנו, לא נגיע רחוק.
כי הם בד"כ התרגלו כמו כולם, לקטול ולבקר כל מה שלא בדיוק מסתדר עם הציפיות שלהם,
ולכן עלולים "לדחוף אותנו" לצעדים שאולי אח"כ נתחרט עליהם ונישאר איתם לבד..
ולכן צריך אומץ, ראש פתוח ורצון טוב.

משם אפשר לתקשר כשהצורך האישי שלנו לנקום או לברוח,
מצטמק נוכח הצורך הבוגר יותר שאומר "אני בוחר/ת לסלוח לך בשבילי ולא כי מגיע לך"..
כי מגיע לי שנבנה את האמון בזוגיות שלנו ונלמד איך ביחד לעמוד על משמר הכבוד של כל אחד מאיתנו.

וזאת בדרך של התעניינות הדדית וקשב, שיתוף, תמיכה
והבאת היחד שלנו לכדי מעצמה חזקה ומלוכדת שתעמוד בפני סערות החיים.
כדאי לנו לבחור להתעלות ולחיות מתוך חמלה והבנה למה שקרה
 ולא מתוך קורבנות ומרירות.
היכולת לסלוח מגיעה מהמקום החשוב והגבוה ביותר:

הידיעה שכשהבנת, חמלת וסלחת, לא גילית חולשה או כניעה,
אלא גדלות והתעלות מעל הכעס והנקמה שלך
לטובת בניית האמון המחודש של שניכם.

בואו נדמיין, איך היינו רוצים שהפרטנר שלנו יגיב אחרי שפגענו בו?
 לא ככה? באצילות כזו??

כתבו לי כאן מה אתם חושבים, (אולי זה בכלל עצבן אתכם?)
מחכה להגיגיכם הנבונים.