כך כותבת לי חגית במייל מרגש.

חגית היא תלמידה שסיימה אצלי קורס גרפולוגיה לפני כחצי שנה.
היא הגיעה לקורס כמו כולם.. מהסקרנות.

חיפשה משהו שיעניין אותה.

(היא בכלל עבדה בתחום הייטקי לחלוטין והתחשק לה משהו לנפש).
היא אישה שקטה, אצילית, נעימה וחכמה.
במפגשים מיעטה לדבר אבל היתה קשובה מאוד.

בזמן שניתחנו (כמו תמיד, עבור מי שביקש) כתבי יד של בני המשפחה,
ניכרו עליה מתח וסקרנות מיוחדת.
היא ביקשה שננתח את כתב היד של בתה הגדולה
וכך עשינו כמובן, כרגיל, במגמה מעודדת ומעצימה.

אני תמיד מקפידה לזהות כשרונות וחוזקות שיתנו "אישור" וביטחון
לכל אחד להכיר ולנצל את מלוא הפוטנציאל האישי שלו.
(על הדרך מן הסתם מדברים בקורס גרפולוגיה גם על ביטחון ודימוי עצמי,
חברותיות, זוגיות, אמינות ועוד.. ועוד..)

חגית רשמה לעצמה את מה שנאמר, כמו תמיד ולא פירטה מעבר לכך.
בסיום הקורס נפרדנו בחיבה הדדית והבטחנו לשמור על קשר.

לפני ימים מספר, קיבלתי ממנה מייל
שבו היא רצתה לשתף אותי במה שקרה אחרי האבחון שעשינו לבתה.
כיוון שמדובר במייל אישי מאוד,
היא הסכימה שאספר את הסיפור ללא פרטים נוספים.

היא סיפרה שהקשר שלה עם בתה היה קשר קשה וכואב במשך שנים.
הבת נהגה לדבר אליה בתוקפנות, בכעס ושתלטנות
תמיד הקטינה אותה והתנשאה מעליה.

האם מצידה, תמיד היתה בטוחה שלבתה יש עודף ביטחון עצמי
ושזה פשוט "עולה לה לראש".. וגורם לה לזלזל באחרים שמסביבה.

ככל שהילדה גדלה התקשורת הפכה בלתי נסבלת יותר ויותר
שלא לדבר על עזרה, תודה או הפגנת אהבה מצידה.
האם המשיכה להאמין שכל הבעיות בקשר נובעות מעודף הביטחון
וההתנשאות של בתה ותמיד שאלה את עצמה
"מה עשיתי לא בסדר שהילדה מכוונת את הביטחון העצמי שלה נגדי".
התסכול הזה ליווה אותה תמיד והיא לא העלתה בדעתה שאולי ישנה אפשרות אחרת..

אבל האבחון שעשינו בשיעור חשף עולם אחר לגמרי..
לפחות 3 סימנים ברורים בכתב היד,
העידו שמדובר בבחורה חסרת ביטחון שמאוד מתאמצת לשדר עוצמה ושליטה
כדי לחפות ממש על ההיפך הגמור..
למעשה מדובר בילדה שמפגינה ביטחון עצמי גבוה, ביקורתיות ושתלטנות,
כדי להסתיר את האמת שלה.

והאמת שלה היתה צורך עצום בחיבה ותשומת לב, הערכה וחום.
אך כיוון שהילדה תפסה את הצורך שלה באהבה וחום כחולשה ועליבות..
היא היתה חייבת לשדר החוצה בדיוק את ההיפך.
מה שקרה היה שהשתיים נכנסו למעגל אינסופי של תוקפנות הדדית של שנים,
וכך לא הצליחו להיות קשובות לצרכים האמיתיים של כל אחת מהן.

זה היה מעגל בלתי נגמר של תסכול ואכזבה
שהתעצם והוביל שוב ושוב לכעסים ועצב גדול של החמצה.

מבלי לשתף אותי,
בעקבות חשיפת האמת הפנימית של הילדה דרך כתב היד שלה,
האם לקחה אחריות, גייסה אומץ רב וקיימה איתה שיחה מכוננת שמעולם לא נעשתה ביניהן קודם לכן.
האם שיתפה בכאב שלה וביקשה כמה דקות של הקשבה מהבת,
בהרגשה ובנחישות שהפעם היא לא מוותרת לעצמה ועושה מעשה אימהי..

כנראה שהיא עשתה את זה טוב,
כי השתיים נפתחו, בכו וחשפו כל אחת את הכאב ואת הצורך האמיתי שלה
בקשר קרוב ותומך אחת עם השנייה.

ממכתבה של האם הבנתי שבזכות זיהוי הסימנים שהפתיעו אותה מאוד,
היא בחרה לעשות מאמץ ולדבר עם בתה שיחה של הקשבה ומוכנות לשמוע כל דבר.
מצידה היא חשפה את הגעגוע שלה לקרבה ואת הצורך העצום שלה בקשר פתוח וכנה.

הבת עצמה קיבלה מענה למה שחיכתה במשך שנים:
לקבל מאמה "אישור" של אהבה וקבלה.
בעקבות השיחה, הדרך להבנה וקרבה היתה קצרה והשינוי חיבר ביניהן חזרה.

זו דוגמה אחת מתוך עשרות שבחרתי לחשוף..

והטיפ החשוב הוא, 
שאנחנו כהורים חייבים תמיד לבדוק ולקחת אחריות בוגרת על הקשר עם ילדינו
ופחות להתרכז במה שכואב לנו באזור האגו הילדי שלנו.

להיפרד מהילד הקטן והמכווץ שבתוכנו ולתת מקום למבוגר האחראי שלנו
כי רק ככה נוכל תמיד לראות את התמונה כולה של מה שעובר על ילדינו.

ויש דרך נפלאה להכיר טוב יותר את יקירנו ולדעת מה עובר עליהם באמת,
כדי לשפר את מערכות היחסים איתם.
אם בא גם לכם לדעת לזהות סימנים קטנים שעושים שינויים גדולים בכתב של כל מי שחשוב לכם,
לחצו כאן ותראו מה עוד תקבלו ואיך עושים את זה!

הנה כאן עוד דוגמה לכתב שמשדר ביטחון עצמי כלפי חוץ,
אבל ה"ניפוחים" הגדולים מספרים שהרושם מחפה על חסר גדול..

כתב יד שמשדר ביטחון אך מסתיר צורך בתשומת לב

שלכם,
חוה