כמה מילים על כתב ידו של עדי טלמור ז"ל
מאת חוה חורי
עדי טלמור כתב את מכתב הפרידה שלו לעיתון ידיעות אחרונות. בכתבה שהעיתון פרסם על כך משולבים קטעים מכתב ידו של טלמור, שביקש מהעיתון לפרסמם. בדרך כלל אינני נוהגת לנתח כתבי יד בפומבי, כדי להימנע מחשיפה של הכותב, אבל טלמור שחרר לכולנו בנדיבות – ואולי מתוך צורך אמיתי – את המטען שליווה אותו בדרך למותו. כך קרה שכמיהתו להיראות ולהישמע כמו ניצחה את הצורך שלו בשמירת בועתו הפרטית, שהייתה לו מקום מפלט.
אפשר לומר כי ייחודיותו של עדי טלמור התבטאה בשילוב שבין הצורך להחצין בגדול את נוכחותו ולהיות מורגש ומקובל, לבין שמירה קפדנית של סודותיו קרוב מאוד לחזהו. זה שילוב פרדוקסלי, שאפיין אותו מאד. מצד אחד זהו כתב יד גדול, מדויק ומקושט המבטא את הצורך של הכותב בהפגנת ייחודיותו, ומצד שני ניכרות ה"בועות" הסגורות שבו, המעידות שהוא בעיקר מסתיר ולא מגלה את רגשותיו ואת סערת נפשו, אפילו ימים ספורים לפני מותו היזום. העיצוב המסוגנן והעקבי של הכתב אינו מאפשר לנו, המתבוננים, לזהות את חוסר השקט או סערת הנפש המאפיינת מצבים כשלו. ואולי דווקא לפני לכתו אל מנוחתו שקטה נפשו סוף סוף, והוא באמת יכול היה להשתחרר מאחד המשאות הכבדים שנשא איתו כל חייו – הצורך להגן על פרטיותו ולשמור את סודותיו.
כתיבת תגובה